צ'ארלס דרווין נולד ב-12 בפברואר 1809, ויום הולדתו נחגג מדי שנה במוסדות אקדמיים רבים כ"יום דרווין הבין-לאומי". מסורת זו החלה בשנת 2009, עם ציון יום הולדתו המאתיים של האיש ובמלאת מאה וחמישים שנה לפרסום המהדורה הראשונה של ספרו "על מוצא המינים" ב-1859.

 

ציון חגיגי, חובק עולם, של יום הולדתו של דרווין הוא ביטוי להכרת הטובה של האנושות על ש"פקח את עיניה" וכן לעוצמת המהפך שחולל בפרדיגמה שמשלה בכיפה, בגלגוליה השונים, עד לפרסום ספרו. בשנת 2017 הצטרפה האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים לחוגגים. יום דרווין הבין-לאומי, המצוין זו השנה השנייה בירושלים, נחגג מתוך תקווה שהאירוע הבין-לאומי יהפוך למסורת גם כאן.

 

הכינוס לציון יום דרווין באקדמיה הוקדש השנה לאבולוציית הספציאליזציה המובהקת של האדם - אבולוציית מוחו. אכן, שאלת התפתחותו של מוח האדם הייתה מהראשונות שנשאלו עם תחילת התבססותה של תיאוריית האבולוציה. האומנם היה קשר בין התפתחותו של המוח לבין ההליכה הזקופה ושחרור הידיים מנשיאת משקל הגוף (ספציאליזציה מובהקת אחרת של האדם), כפי שהציע דרווין? ואם כן - מתי קרה כל זה, ומדוע? האם כל ייחודו של מוח האדם בנפח הגדול המאפיין אותו? על השאלה הראשונה קל לענות בזכות המאובנים. כיום אנו יודעים כי המעבר להליכה זקופה קדם במיליוני שנים לעלייה בנפח מוחו של האדם, ולפיכך אין לראות בהם סיבה ומסובב. גם התברר שסוגיית נפח המוח היא נושא מורכב הרבה יותר ממה שהניחו ראשוני החוקרים את התופעה. שאלה מסתורית אחרת נוגעת ל"המראה" הפתאומית יחסית בנפח המוח לפני כ-1.5 מיליון שנה. סוגיות אלו הוצגו בהרצאת מבוא לכינוס בכותרת "על הטמון במוחם של מאובנים" מפיו של יושב ראש הכינוס פרופ' יואל רק, חבר האקדמיה מאוניברסיטת תל אביב.

 

האמצעי הכמעט יחיד המאפשר לנו לעמוד על הטמון במוחם של מאובנים הוא העדות הארכיאולוגית שההומינידים הקדומים הותירו אחריהם, כלומר התוצרים החומריים של פעילות מוחם. שחזור עיצוב הכלים שהם יצרו מלמד אותנו על מידת המורכבות של מוחם ועל התחכום הלא מבוטל של הטכנולוגיה שהשתמשו בה ליצירתם, בייחוד לנוכח מגבלותיו הפיזיקליות של חומר הגלם הספציפי שעמד לרשותם - האבן. שתי הרצאות מרתקות עסקו בעניין זה: הרצאתה של פרופ' אראלה חוברס מהאוניברסיטה העברית בירושלים, שכותרתה "תכנון, למידה או חומרי גלם - כיצד יש להבין את כלי האבן מלפני 2.5 מיליון שנה?", והרצאתה של פרופ' נעמה גורן-ענבר, חברת האקדמיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, שכותרתה "מה ניתן ללמוד על מוחם של ההומינידים יוצרי התרבות האשלית?" ועסקה בממצאי אתר פרהיסטורי צעיר יותר.

 

גם יכולת הדיבור של האדם קשורה קשר הדוק ליכולתו השכלית. לצערנו, על השאלה מתי התפתחה יכולת זו אין בידי המאובנים להשיב, מפני שתיבת הקול המפיקה את צלילי הדיבור סחוסית כולה ועל כן אין היא מתאבנת. ההתפתחויות הדרמטיות בהבנת היחסים שבין הפנוטיפ לבין הגנוטיפ והיכולת למצוא די-אן-איי גם במאובנים (בינתיים רק במאובנים צעירים יחסית מבחינה גיאולוגית) חוברות יחד לשפוך אור גם על סוגיה זו. פרופ' לירן כרמל מהאוניברסיטה העברית בירושלים הרצה על החידושים בתחום ועל מסקנות מחקרו המרתק. הרצאתו נשאה את הכותרת "די-אן-איי מן המתים - מה הגנטיקה של אבותינו הקדומים מספרת על יכולתנו לדבר?".

 

להתראות ביום דרווין הבין-לאומי הבא.