"בעצם כל מה שנקרא נתוני עתק (ביג דאטה) הוא סטטיסטיקה הפועלת במרחבים בעלי ממדים גבוהים", מסביר פרופ' אלדן, "אלא שבמקום קואורדינטות – אנחנו מכניסים נתונים". "למעשה", הוא מוסיף, "כמעט כל מה שעושים במדע הנתונים ובלמידת מכונה (פיתוח אלגוריתמים המאפשרים למחשב ללמוד מדוגמאות) ניתן לנסח כבעיה מתמטית באובייקטים בממד גבוה. היתרון שהניסוח הזה מעניק הוא שהוא מאפשר לנו לקחת כלים מתמטיים שפועלים במרחבים אלה ולמנף אותם לכדי תובנות הרלוונטיות לפיתוח של אלגוריתמים ושיטות במדעי הנתונים".
באמצעות פריצת הדרך של פרופ' אלדן ניתן "להלביש" את התאוריה של תנועה בראונית על אובייקטים בממדים גבוהים, ובכך לאפשר נקודת מבט חדשה המביאה לידי תובנות בעניינם. "המתודולוגיה שלי מנצלת תאוריה אחרת לגמרי, הנוגעת לדיפוזיה של חלקיקים", מסביר פרופ' אלדן. "היא משתמשת בתאוריה שמאחורי הדיפוזיה כדי לסייע בתיאור אובייקטים בממדים גבוהים". פרופ' אלדן אומר שבעזרת יישום השיטה שפיתח הוא "יכול להבין דברים בסיסיים באשר לשאלה איך נראית קבוצה במרחב מממד גבוה".
למרות ההפשטה הרבה הנדרשת להבנת ההישג המדעי, לגילויים עצמם יש השלכות מעשיות מאוד. המתודולוגיה החדשה שפיתח פרופ' אלדן הובילה לפתרון אחת הבעיות העיקריות בתחום הגאומטרייה בממדים גבוהים: בעיית החיתוך של בורגן (על שם המתמטיקאי הבלגי ז'אן בורגן). נוסף על זה, לדברי פרופ' אלדן, לשיטה יש השלכות ישירות על למידת מכונה: "היא מסייעת להראות כי אלגוריתמים ללמידת מכונה שכבר תוכננו יכולים לפתור סט גדול יותר של בעיות וגם לפתח אלגוריתמים חדשים", הוא מסביר.
פרופ' אלדן נמצא בימים אלה בשנת שבתון באוניברסיטת פרינסטון עם משפחתו, ומספר כי קיבל את השיחה המבשרת לו שזכה בפרס בלווטניק בשעת בוקר מוקדמת בקיץ האחרון. "זה היה בשש בבוקר, והדבר היחיד שעבר לי בראש היה רק שזה לא יעיר את הבת שלי", הוא מספר בחיוך, ועם זאת הוא אומר כי התרגש מאוד לשמוע שקיבל את הפרס היוקרתי.
"לא ממש רציתי להיות מתמטיקאי מילדות", הוא נזכר. "אהבתי מאוד פיזיקה והנדסה, וכילד אהבתי מאוד לבנות דברים". בזמן שירותו הצבאי התחיל ללמוד קורסים במתמטיקה ובפיזיקה באוניברסיטה הפתוחה ("לבסוף התמקדתי במתמטיקה, בין היתר כי לא היו מעבדות לפיזיקה באוניברסיטה הפתוחה") וסיים תואר במתמטיקה. הוא המשיך באוניברסיטת תל אביב לתואר שני ולדוקטורט בנושא "התפלגות של מסה בגופים קמורים", ואז לבתר-דוקטורט במעבדת המחקר של מיקרוסופט ליד סיאטל. בשנת 2015 חזר לישראל, למשרת חבר סגל במכון ויצמן למדע.
פרופ' אלדן עושה את המחקר שלו ללא מעבדה או מערכי ניסוי מסובכים. "רוב הזמן זה אני עם עצמי, חושב. זה קורה בזמן שאני ברכבת או מחכה בתור. אני עובד עם סטודנטים, וזה חלק נחמד מאוד מהחיים האקדמיים, ואני בטוח שלא הייתי מגיע לשום מקום בלי המנחים והמנטורים שהיו לי. אבל בסוף, רוב פריצות הדרך החשובות הן תוצאה של ישיבה לבד וחשיבה". כשהוא נשאל אם יש לו דרכים לגרום לזה לקרות, הוא אומר: "אם יתקעו אותי בחדר עם קירות בטון חשופים, בלי חלונות, והכי חשוב – בלי אינטרנט, זה יהיה הכי יעיל עבורי להתקדם במתמטיקה".
ראיין: אסף אוני