מאת

המאמר דן ברפורמה הפולחנית שלפי התיאור במלכים ב כג ערך המלך יאשיהו בממלכתו ובוחן תחילה את מהימנות התיאור על רקע המקורות הכתובים והממצא הארכיאולוגי. רפורמת יאשיהו נידונה עד כה בעיקר כחלק מן ההיסטוריה של ממלכת יהודה, ורק במידה מעטה במסגרת הרפורמות שנערכו בממלכות המזרח הקדום. המאמר עומד על כך שמלכים אחדים, שמלכו במקומות נבדלים ובתקופות נבדלות, ערכו רפורמות ששינו את התפיסות הדתיות ואת הפולחן בארצותיהם, לעתים מן הקצה אל הקצה. רפורמות אלו היו כרוכות בהעלאת אל לראש הפנתאון של הממלכה, בשינויים מרחיקי לכת בדת ובפולחן בה או בשניהם גם יחד. מוצגים בו המלכים הרפורמטורים שפעלו במחצית השנייה של האלף השני ובמחצית הראשונה של האלף הראשון לפנה"ס, והם אחנאתן במצרים, מותל השני ותדחלי הרביעי בחת, סנחריב באשור, נבוכדנאצר הראשון ונבונאיד בבבל. רוב המלכים הללו לא זכו שחידושיהם בתחום הפולחן יתקיימו אחריהם בשל התנגדות יורשיהם לחידושים ובשל השמרנות הטבועה בדת ובפולחן בממלכות עתיקות וממוסדות אלה. הרפורמות החזיקו מעמד בימיהם של השליטים שערכו אותן, ולאחר מכן בוטלו ההסדרים החדשים והפולחן חזר במידה רבה לקדמותו. בחלקו האחרון של המאמר נבחנת רפורמת יאשיהו על רקע התופעה של מלך העורך רפורמה בממלכתו. לכאורה גם רפורמה זו שייכת ל'היסטוריה האירועית', ולצעדים שנקט המלך לא היה המשך בימי יורשיו. אבל התבוננות מעמיקה יותר מראה שהיא שייכת ל'היסטוריה ארוכת הטווח' וכי לאמיתו של דבר הייתה מאורע מכריע בדרך להתבססותה של האמונה המונותאיסטית בישראל.