ספר זה מעמיד לראשונה טיפולוגיה דיאכרונית של הספר בכתב עברי בימי
הביניים בשיטת הקודיקולוגיה הכמותית, בבחינת תחום היסטורי לעצמו, על יסוד תיעוד
מפורט של כל כתבי היד העבריים ששרדו בציון תאריך ושמורים במאתיים וחמישים ספריות
ואוספים פרטיים בעולם, ומתוך השוואה לכתבי יד בכתבים לא עבריים שהופקו באותם
המקומות והצגת התובנות ההיסטוריות והחברתיות העולות מטיפולוגיה זו. החיבור משמש
כלי עזר ומדריך לחוקרים ולתלמידים ממגוון תחומים הנדרשים למקורות שבכתבי יד, וכן
למהדירי טקסטים מימי הביניים – לזיהוי מוצא כתב היד ואומדן זמן העתקתו, להכרת
מנהגי המעתיקים הרבים לאזוריהם ולביקורת הטקסט והכרת מסירותיו. הוא מבהיר את
חיוניות הבחינה החומרית של כתבי היד כשעוסקים בטקסטים ובמסירותיהם. החיבור גם
ממחיש את הצורך לראות בספרים הכתובים ביד לא רק כלי קיבול לטקסטים אלא גם חפצי
תרבות עתירי מידע שבלעדיהם ההיסטוריה היהודית של ימי הביניים ענייה מאוד. רבבות
כתבי יד אלו צופנים בחובם – בדרכי הפקתם, עיצובם וצריכתם וגם בגלגוליהם – מקורות
היסטוריים אותנטיים המלמדים על החברה היהודית שיצרה אותם והשתמשה בהם לאורך
הדורות. מיון כתבי היד לפי אזורי מוצאם ותקופות היווצרותם עשוי להעשיר את המחקר
ההיסטורי בנתונים אמינים ביותר על אופיין ועל פעילותן האינטלקטואלית של הקהילות
היהודיות ואפילו על היקפן.