בימים אלה, חגיגות אינן דבר מובן מאליו. התכנסנו כאן לציין אירוע מרגש שבעצם אין ראוי ממנו לחגיגות: מחקר פורץ דרך. אך איך נחגוג וליבנו דואב? 101 מאחינו ואחיותינו נמצאים בשבי ואין מושיע. חיילים נהרגים ונפצעים בגוף ובנפש. עשרות אלפי משפחות מפונות מבתיהן, אנשים וילדים חפים מפשע נהרגים מכל צדי המתרס. הרס ומוות פושׂים בכל פינה.

 

אנו נמצאים בתקופה של מאבק עיקש בין כוחות חיים לכוחות מוות, בין כוחות בנייה לכוחות הרס. אחת המטרות המוצהרות של השבת השחורה הייתה לזרוע הרס וייאוש. ומול הייאוש הזה עומד כוח החיים.

 

עבודת המחקר האקדמי היא התעקשות על קיום של מרחבי חשיבה ושל חיים, ובכך היא מהווה תגובה הולמת להרס ולמוות שנזרע סביבֵנו. לא כל המופעים שלה הם מופעים הירואיים של זיקוקי דינור. זו עבודה קשה ואיטית, של בנייה וחיבורים. חיבורים בין מחשבה למחשבה, בין דעה לדעה, בין אדם לאדם. הנחה זהירה של אבן על אבן, רעיון על רעיון.

 

הארדי, המתמטיקאי הדגול, טען שצייר, משורר ומתמטיקאי עוסקים ביצירת תבניות. צייר יוצר אותן מקווים, משורר יוצר אותן ממילים, ומתמטיקאי יוצר אותן מרעיונות. ובהכללה, זו עבודתם של המדענית והמדען באשר הם – יצירת תבניות מרעיונות.

 

אבל הרעיונות הללו יכולים להיווצר רק באקלים פוליטי מסוים – כזה שמעודד חשיבה חופשית ועצמאית, כזה שאין בו פחד. אקלים שמאפשר להעלות רעיונות, להעביר עליהם ביקורת, להיכשל ולנסות שוב. זהו תהליך הברירה הטבעית של הידע האנושי, האבולוציה של המדע והידע. ולהבדיל, אקלים פוליטי שזורע פחד הוא אקלים ששולל התפתחות של רעיונות וידע.

 

האוניברסיטאות בישראל היוו לאורך עשרות שנים מגדלור של מצוינות, יצירתיות וחדשנות, לאור העקרונות המנחים של חופש מחשבתי, חופש ביטוי, רדיפה אחר ידע וחתירה להשגת האמת, תעוזה, פתיחות, שוויון, ושיתופי פעולה, בארץ ובעולם. התנאים האלה חייבים להמשיך להתקיים על מנת שההצלחה המדעית תימשך, ותפקידנו להבטיח שזה יהיה האקלים בישראל – היום, מחר, ולתמיד. למען בנותינו ובנינו, למען עתיד החברה והמדינה שלנו. כי היצירה והמדע הם הם הבסיס האיתן לעוצמתה הכלכלית, התרבותית, הטכנולוגית והביטחונית של מדינת ישראל, כמדינה יהודית, מוסרית ודמוקרטית.

 

לקראת סיום, אתאר בכמה מילים את תחום המחקר שלי. אנו חיים בעידן שבו הרבה מהטרנזאקציות הכלכליות והחברתיות מתבצעות בפלטפורמה דיגיטלית: רשתות חברתיות, פרסומות, מסחר אלקטרוני, אפליקציות למציאת בתים, והסעות, ובני ובנות זוג, ועוד ועוד. מדובר בשווקים גדולים וסבוכים, שבהם המשתמשים הם אינדיבידואלים וחברות עם אינטרסים כלכליים, לעיתים סותרים. בשווקים כאלה אנו זקוקים לאלגוריתמים שיהיו יעילים מבחינה חישובית, אבל בה בעת גם ייצרו את התמריצים הנכונים לשיתוף פעולה. תחום המחקר שלי עוסק בתכנון וניתוח של אלגוריתמים כאלה. זהו תחום מתמטי עמוק המשלב תאוריה של מדעי המחשב עם תאוריה של כלכלה ותורת המשחקים כדי לתת מענה יעיל לאתגרים וההזדמנויות שמייצרת הפלטפורמה האינטרנטית.

 

תחום מחקר זה הוא צעיר יחסית. למעשה, הקריירה האקדמית שלי נולדה ממש עם לידתו של תחום מחקר זה, מה שנתן לי את הכבוד והזכות ללוות אותו בשנותיו הפורמטיביות, על כל המשתמע מכך. העבודה המחקרית הייתה עבורי, ועודנה, מסע מרתק. כבר 25 שנה שאני מתרגשת מרעיונות, מיצירה, ומעבודה עם חוקרות וחוקרים צעירים ומבריקים. אין דבר מרגש מלשמוע מסטודנטית על רגע אאוריקה שחוותה. ומעבר לכל זה, זכיתי להיות שייכת לקהילה מחקרית כיפית, מפרגנת וחברית באופן מיוחד, וכך יצא שרבים מעמיתותיי ועמיתיי הפכו עבורי לחברים טובים לחיים.

 

אני רוצה לנצל הזדמנות זו להודות מקרב לב לאנשים הרבים שעזרו ותמכו בעבודה המדעית שלי לאורך השנים. למוריי, למנטורים שלי, לעמיתיי, לתלמידיי, וכמובן למשפחתי היקרה. תודה רבה בשמי ובשם הזוכים הנוספים לקרן הישראלית למדע, על ועדותיה והעומדים בראשה. תודה על האמון והתמיכה.

 

לפני כחודש ביקרתי במאהל השבעה של ג'ון ורייצ'ל, חברים טובים מתקופת הדוקטורט שלי בברקלי, והוריו של הרש פולין גולדברג ז"ל, שנחטף באותה שבת שחורה, ונרצח עם חמישה חטופים נוספים במנהרה ברפיח לאחר ששרדו 332 ימים. במשך 332 ימים החליפו ג'ון ורייצ'ל את המדבקה שעליה כתבו בטוש את מספר הימים שחלפו. יומיים, 50 ימים, 100 ימים. ואז הגיע היום ה-332, שבו נרצח הרש. כשהגעתי למאהל השבעה נדהמתי לראות את המדבקה על הבגד שלהם: 333. התקווה שלהם לא נגוזה, הם ממשיכים לספור, בשביל האחרים שעדיין בחיים. ואם להם עוד יש תקווה, מי אנחנו שלא נסיים בתקווה?

 

בתקווה לחזרתם הביתה של החטופות והחטופים בריאים בגוף ובנפש. בתקווה לחזרת חיילינו בשלום. בתקווה למדינה עתירת מדע וידע, שתדע להפיק את המיטב מההון האנושי הכל כך יקר שלה. בתקווה לשלום בארץ המדממת שלנו.

עושה השלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל, ונאמר אמן.