מתוך התערוכה: פרופ׳ רון מילוא / מכון ויצמן למדע - מיפוי כמותי של חלוקת הביומסה בעולם. הצבעים השונים מסמנים את זהות האורגניזמים, ואילו שטחו של כל מצולע מייצג את כמות הביומסה של הקבוצה. משמאל: מיפוי כל האורגניזמים (חיידקים, צמחים, בעלי חיים). מימין: מיפוי כמותי של בעלי חיים בלבד.
דבר האוצר / יבשם עזגד
תאי העצב במוח, השולטים בחושינו ובתחושותינו, אלה שיודעים לזהות אסתטיקה בשטף המידע המציף אותנו, אינם מודעים לעולמו של האור המשחק משחק קוונטי מורכב עם החומר. החוקים השולטים במערבולות אטמוספריות – בכדור הארץ או בכוכבי לכת אחרים – אינם מתחשבים בעולמם של הגנים, המקיימים ביניהם רשת מורכבת, בעלת חוקים משלה.
תאי הצמחים המשתמשים באנרגיית השמש ומייצרים את החמצן שאנחנו נושמים חיים בעולם אחר לחלוטין מעולמם של חלקיקים המגיעים מקצוות היקום, חודרים דרך גופנו, חולפים בכדור הארץ לעומקו – ונעלמים במעמקי החלל כלעומת שבאו. ההתפתחות העוברית מתנהלת בעולם משלה, כאילו כוכבים אינם מתפוצצים במרחק מיליוני שנות אור.
מה מאחד את כל אלה? אילו חוקי טבע מונחים בבסיס הקיום של כל התופעות, מעצם קיומו של חומר דומם ועד למורכבות של מערכות חיות תבוניות? אלה השאלות הבסיסיות והעמוקות שהמדע מנסה לענות עליהן. הבנה טובה יותר של ״חוקי המשחק״ עשויה לאפשר לנו להגשים את אחת משאיפותינו הגדולות ביותר: לחזות טוב יותר את העתיד.
לאורך הדרך אנחנו מפתחים תאוריות, בודקים אותן בניסויים, ואז, לפי הצורך, מעדכנים או מחליפים אותן. זה המקום הראשון שבו היופי נקרא אל דגל המדע. תאוריה, כך האמינו ומאמינים מדענים ופילוסופים רבים, נכון לה שתהיה יפה. היופי מלווה את המדענים ברגעים הגדולים של פריצות דרך מחשבתיות, הוא מציץ אליהם מבעד לעדשות המיקרוסקופים והטלסקופים, עולה ופורח מחישוב מורכב של נתוני ניסוי ומתבטא ברישום גרף של תהליך כימי או ביולוגי וגם בפיתוח ״צעדי הריקוד״ של תאוריות חדשות.
במקרים רבים – אם כי לא תמיד – מתברר שאכן יש קשר והתאמה בין יופי לאמת. על המקרים שבהם ״עובדה קטנה ומכוערת מחסלת תאוריה יפהפייה״ יש האומרים שמדובר במצב זמני, שיתקיים עד לפריצת הדרך הבאה שתמצא את האמת העמוקה והיפה יותר. אולי צעד הניצחון הזה יתאפשר רק בעוד זמן רב מאוד, אבל במקום שבו המדע חושף את יופיו של הטבע נובטת התקווה ומשגשגת.
התערוכה הזאת מביאה כמה רגעים של גילוי ותובנה שמשתקפים ביופי חזותי בתוצרי המחקר של חברי האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים ושל חברי האקדמיה הצעירה הישראלית. הצגת הדימויים – כפי שהתקבלו במחקר המדעי וללא עיבוד – היא עוד דרך שבה המדענים חולקים עם הציבור את ההתרגשות והתרוממות הרוח שמלוות את המאבק המתמיד להרחבת גבולות הידע האנושי.
פרופ׳ מלאכי בית־אריה / האוניברסיטה העברית בירושלים | קולופון – כתובת שהוסיפו מעתיקי ספרים בימי הביניים בסוף העתקתם, ובה בדרך כלל פרטים על המעתיק ועל נסיבות העתקת כתב היד. בקולופון שבתמונה ציין המעתיק שהשלים את העתקתם של החומש עם תרגום אונקלוס לארמית, חמש המגילות וההפטרות בד׳ באב שנת ה׳ס״ד (1305) בגרמניה. כעבור שנה נוספו לכתב היד ניקוד והערות המסורה (הנלוות לטקסט המקראי בשוליים). הנקדן, שכתב את הטקסט שבפתיחות ספרי המקרא בעיטורים גאומטריים, עיטר את קולופון המעתיק.