לפרטים אודות ששת החברים החדשים
ביום שלישי, ערב נר שלישי של חנוכה תשס"ט (23 בדצמבר 2008), התקיים באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים הטקס המסורתי של הענקת תעודות חבר האקדמיה לשישה מדענים המצטרפים אל שורותיה.
החברים החדשים, פרופסורים מן האוניברסיטאות בישראל, נבחרו באסיפה הכללית של האקדמיה על פי המלצת חברי האקדמיה משתי חטיבותיה, החטיבה ל מדעי הרוח והחטיבה למדעי הטבע.
האקדמיה, הגוף הבכיר בקהילה המדעית, נוסדה על פי חוק בשנת תשכ"א (1961) במטרה לרכז בתוכה מטובי אישי המדע בישראל כדי לטפח ולקדם פעילות מדעית בארץ ולייעץ לממשלת ישראל בפעולות הנוגעות למחקר ולתכנון מדעי בעלי חשיבות לאומית.
השנה חברי האקדמיה מונים 101 חוקרים, מהם 55 במדעי הטבע ו-46 במדעי הרוח והחברה.
ואלה החברים החדשים המצטרפים לאקדמיה:
פרופ' מנחם ברינקר, פרופסור לספרות עברית ולפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים, הוא חוקר בעל שם בין-לאומי אשר טבע את חותמו בחקר תורת הספרות בארץ ובעולם.
גישתו הבין-תחומית הייחודית, המשלבת יחד את תחומי הפילוסופיה, תורת הספרות ותורת הפרשנות, הייתה לשם דבר בחקר הספרות גם מחוץ לגבולות ישראל. מחקריו הנחילו לדורות של חוקרים ומבקרי ספרות אמות מידה ביקורתיות שהשפיעו עמוקות על ביקורת הספרות ועל מחקרה.
הבחנות אחדות שקבע - למשל ההבחנה בין "רֵאליזם" כיצירת אשליה של "דּוֹמוּת למציאות" לבין "ראליזם" כייצוג רציני של ממשות, המסוגל להשפיע על דעותיהם ואמונותיהם של הקוראים ביחס אליה; או ההבחנה בין מוסכמות אמנותיות לבין תחבולות אמנותיות - עוררו דיון ער בקרב עמיתיו והיו למטבע "עובר לחוקר" בכל כתיבה על ספרות ועל אמנות.
במחקריו עסק פרופ' ברינקר בייצוג המציאות בספרות ובאמנות וכן חקר את מהותם של הפרשנות הספרותית ושל תהליכי הקריאה, ההבנה וההערכה. בד בבד פרסם סדרה של מחקרים על הספרות העברית.
חיבר בעברית שבעה ספרים וכמאתיים מאמרים בפילוסופיה, בתורת הספרות, בספרות עברית ובענייני תרבות וחברה. כמה מפרקי הספרים וכארבעים מאמרים תורגמו לשפות רבות. בישראל זכתה לעניין רב המונוגרפיה שלו על הסופר י"ח ברנר.
נוסף על עבודתו המחקרית היה פרופ' ברינקר פעיל בתחומים רבים של החיים הספרותיים בישראל. בין השאר הוא ערך את השבועון הספרותי "משא", הקים וערך את הירחון לביקורת החברה והתרבות "עמדה" וכן יזם וערך סדרות ספרים שנועדו לשפר את הוראת הספרות.
ב-1995 הקים באוניברסיטת שיקגו, על פי הזמנתה, קתדרה ותכנית לימודים ל"לימודים עבריים מודרניים", וגם לימד בה שנים אחדות. בעשרות השנים שלימד בסמינר הקיבוצים, באוניברסיטת תל-אביב ובאוניברסיטה העברית בירושלים העמיד מאות רבות של תלמידים. זכה בפרס ישראל בחקר הספרות העברית והכללית לשנת 2004.
פרופי מוטי הייבלום מהמחלקה לפיזיקת החומר המעובה במכון ויצמן למדע הוא אחד החוקרים המובילים בעולם בפיזיקה ניסויית.
במחקריו הוא בוחן את גז האלקטרונים הדו-ממדי במשטח הנוצר בין שתי שכבות של מוליכים-למחצה. הוא מגדל במעבדתו שכבות אלה ויוצר מהן התקנים מזוסקופיים וננוסקופיים בשיטות המתקדמות ביותר. התקנים אלה משמשים לניסויים שהם חוד החנית בענף זה של הפיזיקה. ניסוייו של פרופ' הייבלום הרימו תרומה חשובה לפיזיקה הקוונטית של אלקטרונים במוצקים וגם גילו תופעות חדשות ולא צפויות המעוררות עניין רב בקרב החוקרים.
עיקר מחקריו עוסקים בהתנהגות הקוונטית של אלקטרונים בהתקני מצב מוצק ממוזערים (טרנזיסטורים תת-מיקרוניים) באזור המזוסקופי, תחום הביניים שבין הפיזיקה הקלאסית לפיזיקה הקוונטית. לדוגמה: התאבכות אלקטרונים במערכות קטנות, התהליכים המבדילים בין מערכת קוונטית למערכת קלאסית ומערכות אלקטרוניות המתנהגות כנושאות חלקיקים שיבריים, כלומר שכל חלקיק בהן נושא מטען קטן מזה של אלקטרון.
בשנת 1990 שב פרופ' הייבלום לישראל מארצות הברית, לאחר השלמת תואר דוקטור באוניברסיטת ברקלי ושתים-עשרה שנים של עבודה במרכז המחקר של IBM. במכון ויצמן למדע הקים את המרכז התת-מיקרוני למחקר התקני מוליכים-למחצה ממוזערים. עם השנים נעשה המרכז אחד המובילים בעולם בחקר הפיזיקה המזוסקופית, והוא זוכה להדים חיוביים בקהילייה המדעית ואף משתף פעולה עם תעשיות מתקדמות בתחומי האלקטרוניקה והאופטיקה.
פרופ' הייבלום מכהן בקתדרה על שם אלכס ואידה סוסמן למחקרים תת-מיקרונים. זכה בפרס רוטשילד לשנת 2008.
פרופ' אהוד הרושובסקי מהמכון למתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים הוא מתמטיקאי דגול בעל שם עולמי בתורת המודלים, אחד מענפי הלוגיקה המתמטית ובשימושיה בשטחים יסודיים וקלאסיים של המתמטיקה, במיוחד בתורת המספרים ותורת החבורות הסופיות.
אחת מתרומותיו החשובות היתה הבנת הסימטרייה הפנימית בתורת המודלים. הוא עבד על המבנה העדין של 'תורות קטגוריות' (שלהן מודל יחיד בעוצמות מתאימות) וביחד עם פרופ' בוריס זילבר גילה אפיון לוגי של הגאומטרייה האלגברית שלימים הוכיח שיש לו, ולתורת היציבות בכלל, השלכות על תכונות של אובייקטים מרכזיים בתוך הגאומטרייה האלגברית, ומכך גזר מסקנות לתורת המספרים.
עבודותיו תרמו לקביעת הכללות חשובות בתורת היציבות המשיקות לתחומים רחבים יותר של הגאומטרייה, של תורת החבורות הסופיות ושל תורת המספרים. עבודותיו מצטיינות מחד,במקוריותן יוצרות כיווני מחקר ותחומים חדשים, ומאידך, יצרו קשר בין ענפים מתמטים שנראו רחוקים זה מזה, אשר שינו את פני תורת המודלים ושימושיה באלגברה ובגאומטרייה אלגברית ואריתמטית.
על הישגים אלה זכה פרופ' הרושובסקי פעמיים בפרס קארפ של האיגוד ללוגיקה סימבולית וכן בפרס ארדש של האיגוד הישראלי למתמטיקה. כמו כן זכה בפרס רוטשילד לשנת 1998, במענק קליי לשנת 2001 ובמענק ברונו לשנת 2004. בשנת 2007 נבחר לחבר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים.
פרופ' גדליה סטרומזה, מופקד הקתדרה על שם מרטין בובר למדע הדתות באוניברסיטה העברית בירושלים, הוא מראשי החוקרים בעולם בתחומי הספרות הנוצרית הקדומה ותולדות המחשבה והדת בשלהי העת העתיקה.
הוא עסק בהרחבה ומתוך מקוריות וחדשנות בתולדות הגנוסטיקה, בַּהתפתחויות הדתיות והאינטלקטואליות של ראשית הספרות הנוצרית ובתולדות המחקר האירופי בתחום הדתות למן המאה הי"ז ואילך.
עבודותיו הראשונות עסקו במיתולוגיה הגנוסטית. הוא דן בפירוט בהיבטים של תולדות הדת המניכֵאית, בהתפתחות הנזירות בנצרות ובפולמוס הנוצרי עם המניכאים. העלה הצעות חדשניות בנוגע למקורם של מושגים מסוימים ביהדות, כגון מושג הספירות, ועסק בשאלות הזיכרון התרבותי במסגרות הדתיות של הנצרות.
בעיסוקו במחקר המודרני של תולדות הדת ובמקורותיו ההיסטוריים האיר פרופ' סטרומזה באור חדש כמה מן הדמויות המרכזיות בתולדות חקר הדתות מראשית העת החדשה ועד למאה ה-20, ובהן מרטין בובר, זיגמונד פרויד וארנלדו מומיליאנו.
התרומות המדעיות של פרופ' סטרומזה מעידות על מחשבה נועזת ועל עומק, על רוחב אופקים ועל ראייה חדשה של בעיות בתחום תולדות הדתות וההיסטוריה האינטלקטואלית. הוא נחשב בקרב עמיתיו לחוקר פורה ויצירתי שתרומתו רבה, הן בכמות הפרסומים וברוחב היריעה של נושאיהם והן באיכותם המדעית.
פרופ' סטרומזה ביסס תחום לימודים חדש בחקר הנצרות בישראל. הקים את המרכז לחקר הנצרות באוניברסיטה העברית בירושלים ועמד בראשו. אוניברסיטת ציריך העניקה לו בשנת 2004 תואר דוקטור לשם כבוד, ובשנת 2008 זכה בפרס היוקרתי על שם הומבולד למחקר.
פרופ' אהרן רזין, פרופסור במחלקה לביוכימיה של התא וגנטיקה של האדם בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים, הוא מבכירי החוקרים בביולוגיה מולקולרית ונודע כפורץ דרך בתחום זה.
היה הראשון שפיתח שיטה להכנסת מוטציות ל-DNA במבחנה (ב-1978), ובכך סלל את הדרך להבנת תפקודם של גנים. בהמשך דרכו פיתח מודל חדשני שעל פיו לשינוי זעיר ב-DNA, תהליך הקרוי מתילציה, יש תפקיד מרכזי בבקרת גנים: הוא גילה שהמתילציה משמשת סמן לקשירת חלבון הממלא תפקיד בשעתוק ה-DNA. עד היום מודל זה הוא אבן היסוד להבנת הבקרה האפיגנטית של ביטוי גנים. נכונות המודל נבדקה במחקרים משותפים עם פרופ' חיים סידר. השניים סיפקו הוכחות ניסוייות לקיום תבניות מתילציה ייחודיות של גנים ולכך שתבניות אלה מורָשות מדור לדור בצורה מהימנה.
בשנות התשעים תרמו מעבדותיהם להבנת התהוות תבניות המתילציה בעובר. הם הצליחו להוכיח את כל העקרונות המולקולריים המהווים את הבסיס להבנת הביוכימיה, הגנטיקה והפיזיולוגיה של המתילציה.
בהמשך עבודתו של פרופ' רזין בתחום הבקרה האפיגנטית הוא גילה שמתילציה של DNA מעורבת במנגנון ההחתמה הגנומית, מערכת המאפשרת הורשת פעילות גנטית מהורה אחד בלבד, ובכך הצליח לפענח את אחת החידות הקשות של הגנטיקה בעת המודרנית.
כיהן כמנהל המחלקה לביוכימיה של התא, יו"ר המכון לביוכימיה ויו"ר המרכז להנדסה גנטית ונבחר לחוקר-אורח בכיר במכוני הבריאות הלאומיים של ארצות הברית (NIH).
נבחר לחבר בארגון האירופי לביולוגיה מולקולרית EMBO בשנת 1996. זכה בפרס ישראל בביוכימיה לשנת 2004 ובפרס וולף ברפואה (בשיתוף עם פרופ' סידר) לשנת 2008.
פרופ' יואל רק הוא פרופסור לאנטומיה ולאבולוציה של האדם ומלמד בפקולטה לרפואה על שם סאקלר שבאוניברסיטת תל-אביב. הוא מן החוקרים הבולטים והמובילים בתחום המחקר של ראשית האדם ונחשב לבר הסמכא בארץ בתחום זה, אך מעמדו ופרסומו חובקים עולם.
עבודת הדוקטור שלו עסקה באנטומיה ובארכיטקטורה של שלד פני ההומינידים המאובנים מהסוג אוסטרלופיתקוס
((Australopithecus, ורוב מחקריו הבאים יוחדו להבנת האנטומיה הגַרמית של הפנים והביומכניקה של מנגנון הלעיסה. הוא מתרכז בשני הקצוות של רצף מאובני האדם: מאובנים של הסוגים אוסטרלופיתקוס והומו Homo)) ממזרח אפריקה ומדרומה, הקדומים שבמאובני האדם, ומאובני נאנדרתלים והומו סאפיינס ((Homo Sapiens קדום מהמזרח התיכון ומאירופה, המאוחרים שבהם. במחקריו הוא ממזג את הגישה האנטומית עם הגישה הפונקציונלית כדי לרכוש הבנה עמוקה יותר של התפתחות מערכות אנטומיות אלו ולפתור בעיות טקסונומיות ופילוגנטיות של מיני האדם הרבים.
בעשרים השנים האחרונות מעורב פרופ' רק בעבודת שדה באזור האפר שבצפון אתיופיה ובאתרי הנאנדרתלים בארץ: מערות נחל עמוד, מערת היונים ומערת כבארה. המאובנים שסייע במציאתם עוזרים לשחזר את סיפור האבולוציה של האדם ולסרטט את הגאומטרייה הסבוכה של עץ התפתחותה של המשפחה כולה.
במחקר שהתפרסם ב-2007 וזכה להדים רבים הראה פרופ' רק כי השלד הקדום ביותר שהתגלה במזרח אפריקה, שנחשב עד אז לאחד האבות הקדומים של מין האדם בן זמננו, אינו מה שהעריכו. מאז גילויו בשנת 1974 היה מקובל על החוקרים ששלד זה (שנודע בכינויו "לוסי") קודם לשלב שבו התפלג האדם לשני ענפים שונים, שאחד מהם הוא הסוג הביולוגי הומו (ולפיכך נחשב השלד לאב הקדמון של הומו סאפיינס, שהאדם המודרני מתייחס עליו). הוא הראה כי שלד זה מאוחר מאותו הפילוג וכי אין הוא מאבות ההומו.
פרופ' רק העמיד דורות של תלמידים שהרצאותיו פתחו לפניהם חלון אל עולם האבולוציה. לדידו החינוך למדע אובייקטיבי ושקול הוא ערך עליון והוא מרבה להרצות בהתנדבות כדי להציג לפני הציבור הרחב את החשיבה הביולוגית המדעית, את התאוריה האבולוציונית ואת הפילוסופיה של המדע. מאמץ רב הוא משקיע גם בדיאלוג עם הציבור הדתי בסוגיות של דת ומדע.