שי לביא הוא ראש מכון ון ליר בירושלים ופרופסור בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. תחומי התמחותו הם סוציולוגיה של המשפט, תאוריה משפטית וביואתיקה, והוא חוקר שאלות ביואתיות מנקודת מבט היסטורית ועכשווית ומתמקד בשימוש בטכנולוגיות בראשית החיים ובסופם. הוא עוסק גם במחקר השוואתי בין גרמניה לטורקייה ולישראל בסוגיות הנוגעות לאסדרה משפטית של הגוף ולמתח בין דת לחילוניות.

ספרו על סוף החיים, The Modern Art of Dying: A History of Euthanasia in the United States , זכה בפרס הספר הטוב של השנה מטעם האגודה האמריקנית לסוציולוגיה. פרופ' לביא זכה במלגת פולברייט, בפרס צלטנר לחוקר צעיר במשפטים, במענק להקמת מרכז מינרבה לחקר בין-תחומי של סוף החיים ובמענק מחקר מקרן GIF לחקר ביואתיקה וחברה בישראל, בטורקייה ובגרמניה. כיהן כמרצה אורח באוניברסיטת קורנל, באוניברסיטת טורונטו, בישיבה יוניברסיטי בניו יורק ובאוניברסיטת הומבולדט בברלין. פרופ' לביא הוא ראש (משותף) של מרכז מינרבה לחקר בין-תחומי של סוף החיים והיה המנהל המייסד של מרכז אדמונד י' ספרא לאתיקה באוניברסיטת תל אביב. הוא כיהן בוועדת הלסינקי העליונה לניסויים רפואיים בבני אדם של משרד הבריאות בשנים 2007 עד 2016 ומכהן כיום כחבר בוועדת הביואתיקה של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.